<h1>סמ"ק סימן רמ"ח</h1>
<h2>דף ג:</h2>
בפרק קמא דבבא בתרא מוכיח כי אנשי העיר שגבו מעות לבנות בית הכנסת ובא להם דבר מצוה מוציאים בו את המעות, ואם קנו בהם אבנים וקורות לא ימכרו אותן לדבר מצוה אלא לפדיון שבוים אף על פי שהביאו הלבנים וגזרו את האבנים ופסלו הקורו' והתקינו את הכל ימכרו הכל מפני פדיון שבוים בלבד, אבל אם בנו וגמרו לא ימכרו בית הכנסת אלא יגבו לפדיונם מן הצבור.
<h2>דף ח.</h2>
מי שישב במדינה שלשים יום כופין אותו לתת לקופה של צדקה עם בני המדינה, ואם ישב שם שלשה חדשים כופין אותו ליתן תמחוי, ישב שם ששה חדשים כופין אותו לתת בכסות עניי העיר, ישב שם תשעה חדשים כופין אותו ליתן צדקה לקבורה שקוברין בה את העניים ועושים בהם כל צרכי קבורה, ובירושלמי דב"ב (דף י"ב) שהה שנים עשר חדש בעיר הרי הוא כאנשי העיר, אמר רבי יוסי בר בון בין לחיטי פסח בין לישא בין ליתן ועתה מרוב הגלות נהגו העם עתה דין ל' יום (ש"ע אם בא לעיר כדי להשתקע כופין אותו מיד).
<h2>דף ח:</h2>
פדיון שבוים קודם לפרנסת עניים, פרנסת עניים קודם מלכסותם ואין מצוה גדולה כמו פדיון שבויים, שהשבוי עומד בסכנת מות וחרב ורעב, והמעלים עינו מפדיונם עובר בלא תאמץ לבבך (ש"ע ועל לא תקמוץ את ידך) ולא תעמוד על דם רעך ולא ירדנו בפרך לעיניך ומבטל מצות פתח את ידך ומצות וחי אחיך עמך ואהבת לרעך כמוך, ומצות הצל לקוחים למות והרבה דברים כאלו, ואין לך מצוה רבה כפדיון שבויים.
וגבאי צדקה (ב"ק דף קי"ט) מקבלין מן הנשים ומן התינוקות דבר מועט הכל לפי עושר הבעלים או עניותם, האומר (בתוספת' דב"ק נ"ז) תנו מאתים דינרים לבית הכנסת או לספר תורה, ינתנו לבית הכנסת או לספר תורה הרגיל בה, האומר (שם) תנו מאתים זוז לעניים ינתנו לעניי אותה העיר.
וצדקה הבאה (ערכין דף ו', ובתוס' ב"ב דף ח') ליד גבאי אסו' לשנותה אם לא ברשות בני אותה העיר, אבל בני העיר משנין אותה לכל דבר שירצו אפילו לדבר הרשות דלב ב"ד מתנה עליהם ועני שאין מכירין אותו ואומר פרנסוני או כסוני אין בודקין לפרנסה, אבל בודקין לכסות פי' שלא יהא רמאי, מי שהתנדב (ערכין דף ו') מנורה או נר לבית הכנסת אסור לשנותה ואם לדבר מצוה מותר לשנותה, אף על פי שלא נשתקע שם בעליה מעליה, ומהו שם בעלים שאומרים המנורה או נר של פלוני ואם נשתקע אפילו לדבר הרשות מותר ואם היה המתנדב עכו"ם אסור (שם) לשנותה אפילו לדבר מצוה עד שישתקע שם בעליה מעליה, כמו שאמרו בערכין פרק קמא דעכו"ם מפעא פעי פירוש צועק ואומר הקדשתי דבר לבית הכנסת ומכרו אותו לעצמן.
לתת צדקה לעני כדכתיב (דברים ט"ו) נתון תתן לו, וצריך ליתנה (ב"ב דף ו') בסתר ולא יתפאר בצדקה ולא יתיהר בה ואומר הרב רבי אליעזר ממיץ שאם היה העני עובר עבירה להכעיס אינו חייב לזונו דלא קרינא ביה אחיך עד שישוב ויקבל עליו דין או ילקה כדמוכח בגיטין (דף מ"ו) גבי ההוא דזבן גרמיה ללודאי וכולי, וגם משומד לתיאבון היה אומר כן, ורב אמי (שם דף מ"ז) אמי שהיה רוצה לפדות משומד האוכל נבילות לתיאבון, לפנים משורת הדין היה עושה, אמרו חכמים (כתובות (דף נ') ובתוספתא שם) המבזבז אל יבזבז יותר מחומש, ואמרינן בירושלמי (דפאה דף ט"ו) פעם ראשון לקרן מכאן ואילך לריוח, עשיר שאינו רוצה ליתן צדקה כופין אותו בדין, כדאמרינן (ב"ב דף ח') רבא אכפייה לרב נתן בר אמי ואפיק מיניה ד' מאה זוזי לצדקה, וגדול המעשה יותר מן העושה, ודוקא באדם עשיר אבל באדם שאינו עשיר אין לדוחקו יותר מדאי רק בדבר הראוי.
<h2>דף י:</h2>
כבר בארנו שגדול המפייס העני בדברי' יותר מהנותן צדקה, וכן איוב אומר אם לא בכיתי לקשה יום, כל המעלים (דף י') עיניו מן הצדקה נקרא בליעל ורשע אכזרי וחוטא, שנאמר השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל וכולי, וכתיב ורחמי רשעים אכזרי, ומכחיש יחוסו (יבמות דף מ"ט) שאינו מזרע אברהם יצחק ויעקב שהם רחמנים, אלא מזרע עובדי עכו"ם שכתוב בהם אכזרי המה ולא ירחמו, וכל המרחם (דף קל"א) מרחמין עליו שנאמר ונתן לך רחמים ורחמך והרבך הנותן לצדקה לעני בסבר פנים רעות אבד זכותו אפי' נתן הרבה ועובר משום אל ירע לבבך בתתך לו, וטוב ממנו הנותן פרוטה בסבר פנים יפות. עוד יש ענין שלישי טוב משניהם, הנותן כראוי לידי העני בסבר פנים יפות עוד יש ענין רביעי טוב משלשתן שיתן לעני כראוי קודם שישאל, ויש ענין חמישי טוב מארבעתן מה שאומר פר' מציאת האשה (ס"ז ע"ב) מההוא חסידא דהוא צריר זוזי בסדיניה ושדיה לאחוריה ובאים עניים ונוטלים אותן ואין הנותן יודע למי נותן ואין העני מתבייש, ויש ענין ששי טוב מחמשתן שאומר שם היה משליך מעות מאחורי הדלת כי לא ידע העני כלל ממי לקח, ויש ענין שביעי טוב מכלן הנותן (ב"ב דף י') לתוך קופה של צדקה ואינו יודע ממי נוטלה ולמי נותנה, אבל עתה שאנו רגילין לעשות מקופה של האוצר שקורין קבל"א כמה דברים שאינו צורך עניים נראה להרב רבי יצחק זצ"ל דאין חייב לתת לתוך מקבל"א, ודין תמחוי וקופה אינו נוהג בזמן הזה בינינו, לכן דלגתי חלוקתם שאינם נוהגים במלכיות האלה, וכן דין מי שיש לו מאתים זוז אינו נוהג בינינו וגדולה (סוכה דף מ"ט) הצדקה שחשוב' ומוקבלת יותר מכל הקרבנות שנאמר עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח.
ובפרק קמא דבבא בתרא משמע דמלך או שר מן העכו"ם ששלח ממון לישראל בצדקה אין מחזירין מפני דרכי שלום ושלום מלכות אלא נוטלים ממנו כמו בההיא דאמרינן דשבור מלכא שלח ארנקי וכו'.
